קולות

Posted יולי 19th, 2017 filed under כללי.

קולות / מיכל בלומנפלד שגיא
דרמה קומית לשלושה שחקנים ולרמקול


אבסורד דרמה פסיכולוגית דרמה קומית מחזה פיוטי מתח-אימה קומדיה רומנטית נושא: אהבה אמנות דת ואמונה האחר זוגיות חיפוש יהדות יחסי הורים וילדים משפחה נעורים נפש האדם עליה והגירה פילוסופיה קריירה אנגלית ספר המחזה "קולות" באתר עברית	בחור ובחורה צעירים מוצאים עצמם בחדר ריק בבניין נטוש בלונדון. על הקיר רמקול שמשמיע קולות משונים, ואט אט הם מבינים שהוא מפעיל אותם. הדלת פתוחה והם רוצים לצאת אז למה הם לא עוזבים? לקראת סוף ההצגה, מצטרפת דמות שלישית ומשנה את מהלך המחזה עד לסופו המפתיע. קולות הוא דרמה קומית, מותחת, פילוסופית ורומנטית על הצורך והקושי בהגדרת זהות אישית, למול הקולות החיצוניים ששולטים בנו ומשפיעים עלינו. להצגה שלוש מועמדויות לפרס קיפוד הזהב שנת 2015: מחזאית השנה, שחקנית השנה ושחקן המשנה של השנה. המחזה נכתב במקור באנגלית ובארץ הוצג בשילוב של עברית ואנגלית. ההצגה עלתה במסגרת פסטיבל אביב ישראלי בתיאטרון הסמטה ורצה בו בהצלחה במשך 5 שנים. ההפקה השתתפה בין השאר בפסטיבל הפרינג’ תל אביב, בפסטיבל זרקור בתיאטרון הקאמרי והציגה במרכז הפרינג’ באר שבע. המחזה יצא לאור כספר אלקטרוני וזמין באתר עברית. ניתן גם לפנות למחזאית לקבלת עותק.
הדמויות	נשים:1 גברים:2 סה"כ:3 מירי – בת עשרים ושתיים מוטי- בן עשרים ושתיים ראדק – בן ארבעים, פולני
הפקות	בכורה 2014 הסימטה בימוי: מלכה מרין דף ההפקה עוד בישראל חדר בבניין נטוש בלונדון. מירי מגיעה לאודישן לתפקיד בסרט. מוטי מגיע במיוחד מישראל, כדי להופיע בפני וועדת קבלה לבית ספר לאמנות. ההמתנה מתארכת, אבל אף אחד לא מגיע לקרוא להם. החדר ריק מלבד מיטת יחיד ורמקול שמשמיע קולות שונים ומשונים. הקולות מפעילים את מירי ומוטי ומשפיעים עליהם. הם מתחילים לחשוד שלא מתקיימים במקום אודישן או וועדת קבלה. המתח והחששות ביחס להימצאותם יחד בחדר המסתורי גוברים כשהם מתוודעים זה לסיפורה של זו. האם הם בניסוי פסיכולוגי? האם הם בני ערובה של טרוריסטים? או שאולי הגורל, או אפילו אלוהים בכבודו ובעצמו, בחרו להפגיש ביניהם? במהלך השהות המשותפת בחדר ועד לסוף המפתיע, הם לומדים משהו על עצמם, מגלים אחד את השנייה ואולי אפילו מתאהבים… “קולות” הוא מחזה המתכתב עם מחזות האבסורד ומשתמש בכלים פוסט מודרניים תוך שהוא משאיל מאמנות הקולנוע ומערב בין ז’אנרים כמו הקומדיה הרומנטית והמותחן הפסיכולוגי, כדי ליצור אשליה ולשבור אותה בניסיון לומר משהו על העולם בה אנו חיים. עולם הקולנוע, הטלוויזיה והפרסומות, הם רק חלק מהקולות הבלתי פוסקים שפועלים עלינו. “קולות” מייצר מטאפורה אנושית בסיסית – סגורים בחדר, הדלת פתוחה, אך עירוב בין ספקות פנימיים וחיצוניים מונע מאיתנו לפתוח את הדלת ולצאת. זה מחזה מותח משעשע ופילוסופי על הצורך והקושי בהגדרת זהות אישית למול הקולות החיצוניים ששולטים בנו ומשפיעים עלינו. זהו סיפור על חיפוש עצמי ועל הניסיון לשמוע את הקול הפנימי, האותנטי, על אף הרעש מבחוץ. אתי קדוש, דניאל אזולאי ויפתח קמינר קרדיט צילומים: קרן בן עמי ואורי רובינשטיין תיאטראות נוספים הסימטה
מבקרים	"לבלומנפלד יש נטיה לבנות ביצירותיה מבנים מרשימים רק כדי לגרום להם לקרוס בבת אחת. ואכן גם בהצגה המתח שנבנה בתוך החדר הסגור והפרנויות שמתפתחות בו כמעט עד כדי טירוף מתנפצים כולם ברגע מסעיר ומצחיק במיוחד שמנקז את הלחץ באלגנטית מרשימה". איתי אילנאי, ידיעות ת"א "ככל שהדברים מסתבכים, הסיטואציה מתחילה לתעתע על מוזרויותיה. משהו בה נעשה מופרך אך גם מאוד אנושי...קשה לבחון במחזה שכתבה מיכל בלומנפלד היכן נגמרת העמדת הפנים והיכן מתחילים החיים עצמם. בציניות בריאה ובהעמדה נכונה בונה הבמאית, מלכה מרין, שעה מתוחכמת של שבירת פיקציות. אתי קדוש ודניאל אזולאי מגלמים את השניים ועושים מלאכתם נאמנה. לזכותם המלאה ייאמר שהצחיקו, ריגשו, תעתעו, אך חלילה לא לחצו. תוסיפו לזה את ראדק, אמן חרד כלפי אמנותו, בגילומו החביב של יפתח קמינר, ותקבלו התפתחות מעשירה למצב חצי קומי - חצי דרמטי, כך שהייאוש באמת נעשה יותר נוח." אופיר הילל, NRG "זאת הפקה מיוחדת, לא שגרתית, בעלת מתח רב, הפתעה...הבימוי של מלכה מרין מאוד קולח וקצבי ביותר. המחזאית והבמאית שיתפו פעולה מבורכת כדי לא לתת לקהל להשתעמם אפילו לרגע. המשחק של שלושת השחקנים...נהדר... זאת הצגה שהיא מצד אחד משעשעת ומצחיקה אך מצד שני היא טעונה בהרבה חומר למחשבה וניתנת לפירושים רבים חלקם פילוסופיים. המחברת והבמאית הצליחו להחזיק את הקהל באי ודאות, במתח ועניין, כמעט עד סוף העלילה הבלתי נמנע מחזה כתוב, משוחק ומבויים מצוין.מותח, מעניין ומעורר שאלות... כדאי מאוד לראות" הבלוג של אלי לאון "I finally read it and enjoyed it very much. It has wit, sexiness and snappy dialogue and depth. And as a Rabbi -- and a Rabbi's son -- I particularly appreciated the insights." Rabbi David Wolpe, SINAI Temple - LA. "I found myself thinking of the show after and into the night, and enjoyed that it really is a thought provoking show. I really liked the concept and the twist" Maya Hagoel, Chairman, The Stage theater ריאיון עם המחזאית עם צאת הספר האלקטרוני של המחזה ברדיו נתניה
ציטוטים	מירי: עכשיו הבנתי! זה האודישן! מוטי: מה? מירי: בואנה, זה גאוני! אתה בטוח במאי מבריק, אם זה האודישן שאתה עושה לשחקנים! מוטי: על מה לעזאזל את מדברת? מירי: הכול מתחבר! אתה נותן לי לחכות, ואז אתה נכנס. אני אומרת שאני מישראל, אז אתה זורם איתי ואומר שגם אתה. אתה בטח יהודי, אז אתה גם שולט בעברית, או שאתה סתם גאון שיודע אלף שפות. אתה עושה איתי אימפרוביזציה וכדי להוסיף לדרמה, אתה אומר שאתה בן של פוליטיקאי ישראלי, ששמעת פעם את השם שלו. בינתיים, הרמקול משמיע את כל הקולות האלה, עוזר לי להביע קשת של רגשות ואז, אתה מנשק אותי! אתה גאון! מוטי: החדר הזה מחרפן אנשים. מירי: בבקשה, תגיד לי, התקבלתי? אני לא יכולה לחכות להתחיל לעבוד איתך! מוטי: הפעם לא, אבל אם אי פעם אני אלהק לתפקיד של מטורפת, אני מבטיח לצלצל. מירי: מה? האודישן עוד לא נגמר? אני עדיין יכולה לעשות את המונולוג שלי אם אתה רוצה... I am who I am, you are who you are ... מוטי: לא, באמת שאין צורך. (פאוזה.) מה אני יודע, אולי זאת ועדת-קבלה סופר מתוחכמת לבית ספר לאמנות. מירי: כן ואילו כישורים אמנותיים בדיוק בדקתי? מוטי: אפס כישורים. אני רק מנסה להראות לך כמה זה אבסורדי. הלוואי שהייתי הבמאי, הייתי שמח לתת לך את התפקיד הראשי, אבל אני סתם בחור רגיל, שנישק אותך כי מצאת חן בעיניו. מירי: נו באמת. מוטי: כל כך קשה להאמין לזה? מירי: אני לא יודעת, זה יותר מדי מבלבל... מי אתה? מה אתה רוצה? מוטי: בדיוק מה שאת רוצה (פאוזה.) לצאת מכאן. (מהרמקול נשמעת מוסיקה מהפנטת ומסתורית.)