"יעקב שבתאי השאיר אחריו מחזות שנכנסו לקאנון הלאומי, "אוכלים”, "נמר חברבורות”, "כתר בראש”. הוא הכיר היטב את נפש תושבי ארצנו, ובמחזה הזה, שהוא לכאורה קומדיה מצחיקה שמדגדגת את הצופה בנגיעתה בכל המומים והחסרונות של החברה הישראלית - הוא בעצם העברת ביקורת על התאוותנות והחמדנות, אהבת הבצע והשלמונים, והמוסר הירוד שמדיח אדם לחטוא עד כדי רצח. אך לא רק ביקורת יש במחזה, אלא גם ראיה נבואית. כי כל מה שכתב אז, ונראה אולי מוגזם לשם ההצחקה - נמשך וקורה מאז ועד היום, בהליך של התעצמות.

דון ז'ואן של שבתאי, איש מלא קסם שמשכנע במתק שפתיו כל אחד ואחת, ומדיח אותם למילוי גחמותיו ותשוקותיו המיניות הבלתי מוגבלות. הקסם שלו עובד על כולם, כי כולם נמשכים לתחושת החופש שהוא מקרין על סביבתו. את האפשרויות הבלתי מוגבלות להרפתקאותיו מספק לו אביו, סגן ראש העיר, במתן מגרש ששייך לעירייה ועליו מוכר עבורו ידידו שיפל מכוניות משומשות. דון ז'ואן הוא איש החלומות, מפתה הנשים הגדול, שבדרך לחתונתו, אליה הוא מאחר בשעות רבות, הוא פוגש בדמות תזזיתית וטרלולית, שושה, ועוד מביא אותה למגרש שם הם נפגשים עם כל המשפחה - הכלה המיועדת, אחיה וכל היתר. " - News1