צחוק של עכברוש

Posted filed under .


דרמה
מחזה פיוטי
פנטזיה
נושא:
אגדה
השואה

הטקסט ב:

עב הטקסט ב::עב

אופרה מקורית בשפה העברית, בהלחנת אלה מילך-שריף, על פי ספרה עטור השבחים של נאוה סמל. ילדה יהודיה נמסרת על ידי הוריה למשפחת איכרים בכפר קטן בפולין, כדי שיחביאו אותה עד תום המלחמה. היא מוכנסת לבור תפוחי אדמה. שמה וזהותה נשללים ממנה, היא נדרשת להפוך לנוצרייה, ובן לווייתה היחיד באפלת חייה הוא עכברוש, אותו היא מכנה “סְטַש”.
בכך לא תמה סאת ייסוריה של הילדה. סטפן, בנם הצעיר של זוג האיכרים, יורד אל הבור בלילות ואונס אותה. לאחר שנה בחושך, מביאה האיכרה את הילדה לאבא סטניסלב הכומר הקתולי של הכפר, כדי שיחסל אותה ויפרע את חשבון צליבתו של ישו בידי היהודים. תוך סיכון חייו, מסתיר הכומר את הילדה בכנסיה שלו, משקם אט אט את גופה ונפשה המרוסקות ומנסה ללמד אותה לצחוק.
שישים שנה אחר כך, כשהילדה ההיא כבר סבתא בתל-אביב, היא מנסה להעביר את סיפור האימה לנכדתה הצעירה שמכינה עבודת “שורשים”. הזיכרון שנבלם בתוכה זמן רב כל כך, תובע כעת את זכותו לפרוץ. חמשת הז’אנרים השונים של הספר: סיפור, אגדה, שירת-אינטרנט, פנטזיה עתידנית ויומן נשזרו יחד לליברית של האופרה.
לימה אנרגלי, ישות עתידנית, שחיה בשנת 2099, חוקרת ומתחקה אחרי המיתוס של “ילדה עכברוש” והיא זו שמושכת בחוטי האופרה ומעלה באוב את מעגלי הזוכרים של אותה ילדות נוראה באפלה.
שיא האופרה הוא בתמונת המיסה, כאשר הכומר מתריס כנגד אלוהים שהפקיר את ילדיו ומחזיר את ילדת הבור אל חיק היהודים.
באופרה עשר תמונות, ומשך הצגתה כשעה ושלושים וחמש דקות.

הדמויות

נשים:5 גברים:3 סה"כ:8

שמונה זמרים, מקהלת נערות ותזמורת.

תרגומים

אנגלית, גרמנית, רוסית

הפקות

בכורה

2005 התיאטרון הקאמרי של תל-אביב בימוי: עודד קוטלר
דף ההפקה

מבקרים

זה היה מזעזע בעוצמה הפנימית של הטקסט והליברטו של נאוה סמל. זה היה מצמרר באיכות המוזיקה של אלה מילך-שריף. שמעתי איך הבכי נשפך מהנגינה. איך המוזיקה התחילה לבכות... זו אחת האופרות המעולות שנכתבו בישראל... מרגש לשמוע קטעי מקהלה משגעים בפיוטם. תזמור עמוק ומבריק. כל הזמרים היו מעולים. בנות מקהלת מורן שרו כמלאכים. התזמורת הקאמרית הישראלית הייתה במיטבה בזכות המנצח אורי לשמן. הבמאי עודד קוטלר הבריק בבימוי מינימליסטי. מי שלא יילך לאופרה הזו – יפסיד. זו לא חגיגה של אופרה – זה אירוע!"   /   חנוך רון, ידיעות אחרונות

המפגש המשולש בין סיפורה של נאוה סמל שהוא חזק ועצום לכשעצמו, למוזיקה של אלה מילך-שריף שמעצימה וממחישה את התוכן, ולבימוי החודר, המרומז והרגיש של עודד קוטלר, יוצרים ביחד נכס אמנותי דוואגנר כינה אותו "שילוב באמנויות במיטבו"... הסיפור, המוזיקה והבימוי מפעימים בעוצמתם ומנציחים לא רק את השואה, אלא גם את הכישרון הגדול של יוצרי האופרה הזו.   /   אורה בינור, מעריב
אולי רק כך אפשר לגעת בחומרים האלה, דרך העיבוד והעידון של העיצוב המלאכותי, החיצוני, הלא ריאליסטי... חיזיון מוזיקלי המושר לכל אורכו, עם כמה פרקים מלודיים והרמוניים, כובשי לב ואוזן... המסגרת האמנותית הזו מרתקת מתחילתה ועד סופה, כל מילה מושרת בעברית מובנת והתפקידים מעוצבים בשכנוע רגשי. מאוד מאוד יפה.   /   מיכאל הנדלזלץ, הארץ
המלודיה מפתיעה, מרגשת, מלווה היטב ובטעם על ידי התזמורת, מצדיקה את הטקסט שלמענו נכתבה... האופרה התנהלה בלי אתנחתא לנשימה, תמונה רודפת תמונה, כשמינון הרגש והפורטיסימו מתעצם ומעיק... הליברטו נכתב מתוך מחשבה קולנועית... ביצוע מצוין הוציא קהל נפעם מהאולם.   /   נעם בן זאב, הארץ
מילך-שריף כתבה מוזיקה עתירת מבע לליברית הצלול מאוד. לכל אחד מהמעגלים יש את המאפיינים שלו, מלודיים או ריתמיים, ובתזמור עשיר מאד היא מצליחה לתת ביטוי מוזיקלי עשיר וברור לספרה של סמל. כל הפרטים הקטנים הופכים את השלם ליצירה חיב מאד.   /   צבי גורן, אתר הבמה

ציטוטים

 כנסייה, כפר בפולין, 1943. כומר קתולי מגלה בכפר שלו ילדה יהודייה, והוא מציל את חייה ומחביא אותה בכנסייה עד תום המלחמה.

ילדת הבור:
לא רוצה יותר להיות יהודייה.
כומר:
גם ישו היה יהודי.
ילדת הבור:
ובגלל זה הרגו אותו?

Posted by & filed under .