חגית רכבי ניקולייבסקי במאית, מחזאית, תסריטאית, מורה

קשר: דוא''ל 0546810890

חגית רכבי נולדה בתל אביב, גדלה ברמת גן בה התגוררה עד לגיל עשר, אז עברה לגבעתיים. היא למדה בבית ספר היסודי נווה יהושע רמת גן ואחר-כך בבית ספר היסודי דויד שמעוני גבעתיים ובתיכון קלעי גבעתיים. מאז שהייתה קטנה רצתה לשחק, לכתוב ולביים ועשתה זאת בכל מיני מסגרות של בית הספר ותנועת הנוער.

בצבא שירתה בצבא בנח”ל בגרעין רם (1968-70). למדה באוניברסיטת תל אביב הפקולטה לאמנויות החוג לתיאטרון, מגמת בימוי (1970-74). בין מוריה היו יוסי יזרעאלי, עדנה שביט ומייקל אלפרדס. בתום לימודיה עבדה כמורה לתיאטרון בניידת אמנויות של עליית הנוער הסוכנות היהודית (1974-77). בשנה השלישית של מגמת הבימוי בחוג לתיאטרון, למדה רכבי קורס בתיאטרון ילדים עם אורנה פורת, השחקנית המייסדת והמנהלת דאז, של התיאטרון לילדים ולנוער (שנקרא לימים תיאטרון אורנה פורת). בתום הסמסטר היא הציעה לה משרה בתיאטרון. בצד עבודתה כמנהלת הצגות וכעוזרת במאי קיבלה גם הזדמנות ראשונה לביים. בשנת 1978 נענתה להצעתו של עודד קוטלר (מנהל תיאטרון חיפה דאז) ועברה לחיפה להוביל קבוצת שחקנים צעירים לפרויקט תיאטרוני בשכונת נווה יוסף, שגם עשו עבודה קהילתית.

היא הייתה מורה לתיאטרון (עיבוד ובימוי) בסמינר הקיבוצים ובאוניברסיטת תל אביב (1995-1975). ב-1978 כתבה וביימה את המחזה הסאטירי “איזה נוער” בתיאטרון אורנה פורת, רוויו מוזיקלי, מערכונים ושירים, שנחל הצלחה רבה, צולם ושודר בטלוויזיה הלימודית. בעקבותיו החלה לעבוד בטלוויזיה. היא יוצרת, תסריטאית ובמאית של הפינה “על הברזלים” בטלוויזיה הלימודית. הגישה פינה על תיאטרון בתוכנית “זהו זה”. שימשה כבמאית שחקנים בתוכניות “טלאפלא” ו”מועדון החתול שמיל”. בנוסף לכך כתבה תסריטים לתוכניות: “קריאת כיוון”, “עניין של זמן”, “ארץ מולדת”,”קשר משפחתי”, “אנשים במילואים”.

עד היום (2013) כתבה ו/או ביימה כחמישים הצגות לילדים לנוער, ולמבוגרים. כמה מהמחזות שלה יצאו בדפוס במהדורה של תיאטרון אורנה פורת (איזה נוער, אליעזר בעל החלומות, שמוליק של זהרה.) שלושת ההצגות הנ”ל אף צולמו במלואן לטלוויזיה הלימודית והוקרנו עשרות פעמים.

רכבי-ניקוליבסקי שימשה כמנהלת אמנותית פסטיבל הבינלאומי להצגות ילדים בחיפה (1996). כיהנה כמנהלת כללית ואמנותית של תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער בשנים 2003-1997. במסגרות אלה הייתה אחראית על תכנון ויזום רפרטוארי וליווי דרמטורגי של מחזאים. הייתה ממקימי “אסיטז'” ישראל – הסניף הישראלי של הארגון הבינלאומי לתיאטרוני ילדים ואף כיהנה כיו”ר שלו (2010-1995). הייתה בין מייסדי פרס הבמה לילדים ונוער, יוזמה משותפת של עמותת אסיטז’ ומינהל התרבות במשרד התרבות והספורט. הפרסים מחולקים מדי שנה מאז שנת 2005/6 בכ-20-15 קטגוריות שונות. הייתה חברת הוועד המנהל של ארגון “אסיטז'” העולמי, במשך שתי קדנציות (1997-2003).

הרצתה על תיאטרון הילדים הישראלי וחשפה אותו בביקוריה בקרואטיה, שוויץ, אוסטריה, סרביה, דרום אפריקה, אנגליה, גרמניה, יפן, ארצות הברית, קוריאה, פולין, סינגפור ומנילה. שימשה כלקטורית ודרמטורגית בפסטיבל חיפה, בתיאטרון המדיטק ובתיאטרון אורנה פורת.

הייתה חברה במדור התיאטרון של מנהל התרבות, משרד התרבות (2013-2004) למדה וביימה  בסל”ה – הסטודיו לאמנויות התיאטרון מיסודו של יורם לוינשטיין. הייתה מורה לבימוי וכתיבה לשחקנים-ביכורי העיתים עיריית תל אביב (2004-5). כמו כן לימדה עיבוד וכתיבה לתיאטרון ילדים באוניברסיטת תל אביב, בסדנאות הבמה, ובסדנאות מזדמנות למורים וסטודנטים וקיימה חוגי נוער רבים. בימים אלה מלמדת בימוי תאטרון ילדים בבית הספר לתאטרון בסמינר הקיבוצים.

ראו גם

הילדה איילת היא אני (יוטיוב)

מחזות

קיבוץ L.A דרמה נושא: משפחה, עליה והגירה | 2006 עב  
ילד משלי דרמה נושא: זוגיות, משפחה | 2004 עב | אנגלית   

* תצוגה זמנית של מחזות שעדיין אינם מקוטלגים עם דף משלהם באתר

פרסים:

:2014-פרס מפעל חיים של פרס הבמה לילדים ולנוער

2010-“הקסם של אורנה”- פרס הבמה לילדים ולנוער המחזה הטוב ביותר

2005-ההצגה  “אליפים” (עיבוד ובימוי), זכה בפרס הבמה לילדים ונוער עבור “ההצגה הטובה  ביותר” .

2003- פרס רוזנבלום מטעם עיריית תל אביב  על תרומתה בתחום תיאטרון הילדים והנוער.

1997- פרס המחזה הטוב ביותר עבור “יונה יונה” (כתיבה ובימוי) בפסטיבל עכו

.
1993- ילדת מפתח-פרס המצוינות בפסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים ונוער (2004).

1981- פרס  כינור דוד על הצגת  הילדים והנוער הטובה ביותר – “שמוליק של זוהרה”.

1978- פרס כינור דויד  ציפי קונץ.

בין יצירותיה לילדים ונוער:
פתחו את השער, ציפי קונץ, אין מקום תחת השמש, סמרטוטר צייר וסנדלרת, בית ספר לשחקנים, איזה נוער, הילדה שאני אוהב, אורי, אליפים, שמוליק של זוהרה, אליעזר  בעל החלומות , ר’ שמחה ארץ ישראל, החייזר, הסבתא של אפרים, חזק יותר מסופרמן,  חופשה שכזאת, ילדת מפתח, המאוהב מכיתה וו’ , המגפיים של לאה, קרשינדו, אהבת איתמר, שיטת חנהל’ה, משחקי הלב, דברים שקרו באמת, הדיבר השמיני ,נשיקה בכיס, הצ-הצ- הצגה, הפיצוץ ברחוב אהל”ן, החתול במגפיים, נדי בצרה גדולה, ועוד.

בין  מחזותיה  למבוגרים

מוכרים בלבד, עלילות שלונסקי מהו, יונה יונה ,ילד משלי, קיבוץ L.A, מישהו לרוץ איתו, הבימה הסטודיה הדרמטית, בין חברים, אין ישראל און צוריק(בישראל ובחזרה) ,מנחם מנדל בארץ ישראל, נשיכה צרפתית, יחזקאלה, גלבי.

בנוסף ביימה :  אמה ויגואר, עד ראיה, ילד הנה ציפור, שלוש אחיות, למה לא באת לפני המלחמה, מרלן.