המערב הפרוע

Posted filed under כללי.


דרמה

הטקסט ב:

עב

המחזה עוסק בסחר בנשים, הנחטפות ועובדות בזנות בניגוד לרצונן.

המחזה זכה בפרס “קיפוד הזהב” למחזה הפרינג’ הטוב ביותר לשנת 2008 והוצג מאז בתיאטרון הערבי – עברי.

הדמויות

נשים:1 גברים:1 סה"כ:2

הפקות

בכורה

2008 בימוי: סיני פתר

מבקרים

  •   מתוך "הבמה" ביקורת תאטרון מאת צבי גורן:   בית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים ממשיך לתקוף את המתרחש בארץ והפעם באמצעות מחזה מקורי על סחר הנשים המיובאות לסיפוק הכיס והמין. מחזה שלא נכנע לאופטימיות סיני פתר החל את דרכו הבימתית תחת קורתהשל נולה צ`לטון, כמו איציק ויינגרטן, ורק טבעי ששניהם ממשיכים את דרכה ופועלה בטיפול בבעיות המעיקות על החברה הישראלית (או ליתר דיוק – בעיות שחייבות להעיק על החברה הישראלית). ויינגרטן מנהל את בית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים ורשימת ההצגות של תלמידיו שעושים את המלאכה החשובה הזאת מתארכת מדי שנה. סיני פתר הוא אחד הבמאים שמנצלים את ההזדמנות הניתנת להם שם, שרק במקרים נדירים אפשר למצוא דומה לה גם בקרב התיאטרונים הרפרטוארים. אבל נראה כי דווקא הבמה האקדמית מאפשרת לעשות את המאבק הבימתי ללא פשרות. הפעם הזרקור הדרמטי מופנה לעבר סחר הנשים בישראל. את כדור הפתיחה ירתה אילנה המרמן בספרה "מחוזות זרים: סחר נשים בישראל" וממנה יצאו פתר, המחזאית עלמה גניהר ותלמידי שנה ב` למסע של שנה שלמה של תחקור, אלתור, וגיבוש מחזה ששמו "המערב הפרוע", המועלה על ידי התלמידים כשהם כבר בשנת הלימודים השלישית והמסיימת. לעזרתם באו פעילים ופעילות של ארגוני זכויות האדם ובראשם הסניף הישראלי של אמנסטי אינטרנשיונל. גניהר, בעצמה פעילה חברתית, מאמינה שאפשר לשנות את המצב. למרבה המזל היא לא נכנעה לאופטימיות הזאת במחזה שלה. הסיומת האופטימית שלו איננה מתייחסת לתופעה עצמה, ולמעשה היא מדגישה אף יותר את הייאוש ואת הדחף להביא לתודעה את מה שמתרחש בחצר האחורית שלנו. המחזה בנוי סביב המתרחש בבית זונות תל-אביבי אחד, ובאמצעות שלושה סיפורים אישיים המוליכים את העלילה בנתיביה הטרגיים. הסיפור העיקרי הוא של אלכסנדרה שאביה מכר אותה, והיא הרכש הטרי של מוסקוביץ, מנהל המקום. אלכסנדרה  מתחילה ככפוית שד את דרכה באונס מגיע לארץ אביה, אכול חרטה, במטרה להחזירה לרוסיה. במקביל מתפתח סיפורה של סוניה, המסייעת לאמה וחולמת על אימהות משלה, ובעזרת מנהלת המקום, דליה – בעצמה זונה שעלתה לגדולה – היא מעלימה מהקופה סכום כסף גדול המאפשר לה לעבור טיפול פוריות יקר, ולהיכנס להריון. הסיפור השלישי הוא של אנה, שפעילות חברתיות מגייסות לספר לקונגרס האמריקני את סיפורה המייצג. בתוך אלה משובצים סיפוריהם של הגברים – מוסקוביץ ועושי דברו, וגם של שני לקוחות קבועים – וסיפורי משנה של זונות ושל פעילות. התוצאה היא מרקם אנושי הדוק מאוד שאמור לייצג חתך חברתי מורכב. הומור כאוב ורגעים דרמטיים סיני פתר ביים הצגה קולחת מאוד, עם נגיעות קלות של הומור כואב לצד רגעים דרמטיים בעלי עוצמה מרגשת, והישגו העיקרי, לצד העלאת המחזה שגניהר כתבה ברהיטות ובבהירות, בעבודה עם השחקנים הצעירים שלו, ובמיוחד עם קבוצת הבנות שמצליחות לבטא את הייאוש הגדול המפרנס את קיומן. הלהקה כולה מונה 20 שחקניות ושחקנים, ולכל אחד ואחת מגיע קרדיט על התרומה למרקם המצוין של ההצגה. ובהקשר הזה מגיע קרדיט מיוחד לנדיה קוצ`ר על הדרכת-דיבור מצוינת. ענת סיגל עיצבה תפאורה יעילה וטובה המאפשרת בקלות לעבור מזירת אירועים אחת לאחרת ובחזרה, וזאב לוי עיצב תלבושות מצוינות לזונות, לנשים המהוגנות שברקע, ולגברים שאין בהם אפילו אחד נקי משותפות בסחר הנפשע. מאיר אלון עיצב תאורה טובה, וערן צור השלים את המרקם עם מוזיקה, כולל שירה שלו ושל נדיה קוצ`ר. השאלה המתבקשת היא כמובן אם למחזה ולהצגה יש יכולת להזיז משהו בתודעה הציבורית – שלא לדבר על התודעה הממשלתית ושל מערכת אכיפת החוק – ואם יש בכוחה לשנות את המצב. אני חושש שהתשובה שלילית. כל עוד הזנות איננה ממוסדת, כל עוד צריכת הזנות ממשיכה להתקיים ובעיקר במסתור, יהיו מי שינצלו זאת ואף יגבירו את פעילותם. אבל זה כבר הגד החורג מביקורת על ההצגה. מה שאני יכול להוסיף בנקודה הזאת שהצגות כאלה חייבות לעבור את סף בית הספר ולהגיע אל קהלים נרחבים. שאם לא כן, התועלת של תיאטרון בעל משמעות תהיה לריק.     מאת ליהיא לפיד - מעריב לא חופשית בארצנו אחת לכמה זמן אני מחייגת 100. לפעמים בגלל מפגע בדרך, ולפעמים כי אני רואה מישהו בצרה. לפני כמה ימים ראיתי שוטר עוצר מוכרת פרחים ברחוב, וניסיתי לדבר אל ליבו, שיוותר לה. הוא היה סבלני והסביר כמה זה לא הוגן לבעלי חנויות הפרחים שמשלמים מיסים, כשלידם פועלת מתחרה שעובדת בשחור. המוכרת חייכה אלי, אמרה שזה חלק מהסיכון ושזה לא נורא. ומה עם הפרחים? שאלתי את השוטר. מתברר שהם שולחים אותם לבית החולים הקרוב. השבוע חשבתי על הקלות שבה אני מצלצלת למשטרה, ושבה כולנו מבקשים עזרה מאדון שוטר. אבל רק כשישבתי בחושך, מול הבמה הקטנה שעליה דיברו ארבע נשים צעירות על הפחד לפנות למשטרה, הבנתי את המהות העמוקה של מה זה להיות אדם לא חופשי. לא חופשי בכלל בארצנו. אני מנסה לשכנע אתכם ללכת להצגה הזאת, וזה לא יהיה קל, כי היא נוגעת בדבר האפל והמעיק שמתרחש ליד הבתים שלנו, ושהיינו בהחלט מעדיפים להחביא מתחת לשטיח ורחוק מהלב. הנשים שחיות בקרבת בתינו, ומעל הכניסה לכלא שלהן כתוב "מועדון". הנשים שמאחורי השם היבש והקר "סחר בנשים". הנשים שמפחדות לפנות למשטרה. כי זה לא נושא שיוצאים בערב לבלות איתו, אבל אולי תלכו אם אספר על צוות הסטודנטים המוכשרים, שכבשו את ליבי במשחקם, על זה שהמחזה מרתק, ועל זה שכל הדמויות נשארו איתי עוד ימים ארוכים. אם תלכו, תזכו לחוויה מטלטלת, וכשתצאו, אין לי ספק שגם אתם תרצו לצלצל למשטרה ולהגיד שחייבים לעצור את זה. את הדבר השפל והנורא הזה שקורה פה, לידינו. והוא מסריח נורא. ("המערב הפרוע", הצגה מאת עלמה גניהר. בימוי: סיני פתר. שחקנים: תלמידי סמינר הקיבוצים.  
     
    חבל שהיא זונה
    מאת מיכאל הנדלזלץ
    התיאטרון הערבי-עברי ביפו בשיתוף עם בית הספר לאמנויות הבמה של מכללת סמינר הקיבוצים מעלה "המערב הפרוע" מאת עלמה גניהר. בימוי: סיני פתר
     
    את הכותרת נטלתי ממחזהו של ג'ון פורד בן המאה ה-17, אבל היא איכשהו מתאימה למחזה הדוקומנטרי הזה, המתרחש בישראל. זהו סיפורן של נשים, שמובאות לארץ במסגרת סחר נשים. כל אחת מהן היא עולם מלא: אלכסנדרה (שנטל כהן) שנמכרה בילדותה לזנות על ידי אביה שצריך היה כסף (איציק גולן) והיום בא לפדות אותה; נטשה (דנה קיילה) שהיתה זונה ברוסיה ובאה לישראל להרוויח כסף וללדת ילד, שאותו רוצה לקחת הבוס הגדול מוסקוביץ (מיכאל פרוסק) כי אשתו, שיש לה הכל (מאיה הר-ציון) לא יכולה ללדת; סוניה (יעל טוקר) שבאה לישראל פעם שנייה וכל מה שהיא יודעת, מאז שנמכרה לזנות זה להיות זונה; דליה, הלסבית שמנהלת את המכון (גליה פוליצר) שמגלמת גם את שירי, מעצבת אתרי האינטרנט שתמורת כסף תעצב לעבד (משה אשכנזי) את האתר הפורנוגרפי שלו, כי אחיה הקצין (אשראף פארח; היפוך יפה: אשכנזי משח ערבי, ערבי משחק קצין צה"ל) נזקק לשירותי זונות. ויש נרקומנית שמשרתת את הסרסור (גילי סער) ואורן (הראל מוראד), שמתאהב בסוניה ורוצה שהיא תהיה שלו (מה שלו? אשה? זונה?), ומיכל (קרן ספיר) המדריכה לדרמה שמנסה לארגן את הזונות להעיד נגד הסרסור, ואנה (הדס לקט), הזונה שבאה הנה כי היא חולמת על אמריקה. מניתי את כל השחקנים שיצרו את המחזה-הצגה הזו, כי הם כולם מעולים, ועושים שירות חברתי חשוב: הם מראים עולם שבו הנשים הנסחרות הן גם הקרבנות וגם משתפות הפעולה, ואת כל העולם סביבן - סרסורים, הורים, לקוחות - שלכל אחד מהם מניעים אנושיים וכולם עוסקים במסחר בבשר נשים. אלה חומרים של טלנובלה מלודרמטית, שמועלים בכנות והרבה כישרון ויכולת, מתוך אמונה שכל מה שיכול תיאטרון לעשות מול מציאות מנוולת זה להציב לה מראה. הלוואי שיכולתי להאמין שיש לזה כוח לשנות את העולם ולו במילימטר. אבל לפחות לא אוכל לומר שלא ידעתי.



Posted by & filed under כללי.