חתונה

Posted filed under .


דרמה קומית
נושא:
זוגיות
משפחה
נפש האדם

הטקסט ב:

עב

 גרסה מוקדמת של “האבא של החתן”

הורי הכלה, חפציבה ומיכאל, משפחה טובה מאוד, עורכים חתונה חשובה לבתם יוספה הנישאת ליונתן.

איפה הורי החתן ומשפחתו ? אין דבר כזה, לא ידוע, לא מדברים עליהם, יונתן ודאי שלא מדבר. מישהו אומר שהוריו מתו מזמן. אבל הנה הם מופיעים בריאים ושלמים, ועוד איך, האבא בעיקר, שמעון. בשביל מה בא בלי הזמנה ? לתבוע את עלבונו ולהילחם נגד העוול בעולם ? או פשוט לעשות רושם טוב ולהתקבל בחברה הטובה ? ואולי גם זה וגם זה?

הוא בא והחתונה נעשית זירת מריבה וחשבון נפש של ההורים, שהם גיבורי המחזה. הם נאבקים משפחה נגד משפחה, בתוך המשפחות, ואדם נגד עצמו. הם נאבקים על הכוח ועל הבכורה ועל השם הטוב, וגם על ערך חייהם עד כה. המשפחות השונות אינן שייכות למעמדות מוגדרים. אם כבר, אז שמעון שייך ל”מרתף” וחפציבה ומיכאל שייכים ל”סביבה הטובה”. השייכות שלהם למקומותיהם היא לא רק כלכלית וחברתית אלא בעיקר של אופי ושל גורל. לפעמים גם נדמה שבאותו אדם נאבקים זה בזה “המרתף” ו”הסביבה הטובה”.

המאבקים האלה ומה שהם חושפים – זה המחזה. והאנשים. והאחות, והדוד והדודות, והסבא. והסבל, והאלמוני, וההורה שבא לחתונה לבקש שיתקנו את הציון של הבן שלו. ומנהל האולם והמלצר, שניהם גם מרמים קצת וגם מכירים מאוד בחשיבות ערכם. והטבח והמלצריות, והמנגן שבא לנגן עם כאב שיניים. והחתן והכלה, יונתן ויוספה. לא יודעים עליהם הרבה, המחזה – של ההורים, גם החתונה הזאת.

אין מקום לעוד גיבורים. במחזה אחר אולי, בחתונה אחרת. בחתונה הזאת, שיהיו כאילו נקלעו לכאן בטעות.

הדמויות

נשים:6 גברים:10+ סה"כ:16+

 מיכאל

דינה

אמציה

מלצר

חפציבה

סבל

מנהל אולם

הורה

דודה יפה

נגן

טבח

יוספה 

יונתן

שמעון

ברכה

מרגלית

סבא אהרון

אלמוני

צלם

הפקות

בכורה

1974 התיאטרון הלאומי הבימה בימוי: תום לוי
דף ההפקה

מבקרים

ב"חתונה" שוב מעמת יוסף בר יוסף אנשים שונים ממוצא וממעמד שונה עם הרגלי חיים שונים וצפיות אחרות מעצמם ומהחיים, שוב על רקע חתונה. יש במחזהו איפיונים מצויינים דווקא של דמויות המשנה ואבחנות חריפות ומשעשעות על נוהגי הסנובה הישראלית הממוצעת, כפי שהם באים לביטוי במה שנחשב לשיא בחיי אדם - החתונה.
ההצגה יש לומר משופעת בגלריה מפתיעה של דמויות מצויינות המשוחקות היטב על ידי שחקנים שאינם נמנים בדרך כלל עם השורה הראשונה של שחקני התיאטרון בארץ. פני ליוביץ' בהצגת 'החתונה' נותנת שיעור נפלא במשחק בדמות הדודה יפה. התלבושות של עדינה רייך והתפאורה של אלי סיני היו פונקציונאליות.

עידית זרטל. "דבר".2.10.1974