היידי בת זונה /
איילת רון
מחזה ויזואלי
![]() | |
א-זאנר
אבסורד
מחזה פיוטי
מיצג
פנטזיה
קומדיה שחורה
תיאטרון נסיוני
נושא: |
היידי בת זונה-מחזה ויזואלי שמתאר את הפער בין האגדה למציאות,בין החלומות במרכז המחזה סיפור אהבה שמנסה להתנהג כמו סיפור אהבה מהאגדות. הגיבורים הם אישה מהעידן הפוסט פמיניסטי שעדיין מאמינה בהפי אנד ומתנהלת וגבר מבולבל שמנסה להיות עבורה הנסיך המושלם והאידיאלי,זה שמציל אותה,הורג ‘הנדי מן’ שיודע לתקן מכשירי חשמל מקולקלים ומשורר מילות אהבה רומנטיים כמו במהלך המחזה נחשף חוסר התקשורת בין הגבר לאישה בעידן המודרני כשכל דמות מנסה לגלם תפקיד עבור השנייה,כל דמות מקווה שהדמות השנייה תציל “היידי בת זונה” צורחת על כל אותן פנטזיות שהבטיחו לנו אושר ועושר, אבירים על סוסים לבנים, אהבות ממבט ראשון והפי-אנד. קורבנותיה של היידי מקוננים על הזמן שעובר והופכים לשאריות של אותן פנטזיות. |
הדמויות |
נשים:7 גברים:1 סה"כ:8
דמות-בת בין 25 ל 30 דמות נימפומנית של מחמאות אהבה תהילה שמפחדת מהחיים ומהמוות,מסרבת להשלים עם הגזירה היא עדיין צעירה אבל בחוויה שלה היא מזדקנת וחיה את האובדן עוד לפני שזה יש לה מודעות עצמית ואירוניה אך היא כמו נשלטת ע”י ההתמכרות הקיצונית מה שמוביל אותה למלחמה פנימית בלתי פוסקת ולמבוכה גדולה |
הפקות |
בכורה1995 בית ציוני אמריקה בימוי: איילת רוןתיאטרוניםפסטיבל עכו |
מבקרים |
|
ציטוטים |
1."אני לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלי רמי"
איך אפשר לקום בבוקר בלי המבט התכול הזה בעיניים שלו
איך אפשר להתחיל את היום בלי לתת לעמי שלי נשיקת בוקר טוב
כשהוא ישן הוא כמו תינוק גדול,רגוע שלו נותן לי המון כוח ועושה אותי בן אדם שלם
כל החיים חיכיתי לבחור בדיוק כמו רפי
כבר בפעם הראשונה ידעתי שזה זה
הסתכלתי עליו וידעתי שבחור כמו בועז אני לא אמצא
ודני נתן בי את עיני הפחם השחורות שלו וידע גם שאני האחת
ואני פשוט יודעת שאם אורי יעזוב אותי אני אתפורר
כי מה זה החיים בלי גדי,
הרי החיים בלי רוני זה כמו החיים בלי אבי...הא...ר..מי ,רמי
2.הדמות-(נכנסת עם משקפי שמש ,קצת נבוכה-פונה למישהו בקהל ומבקשת) "סליחה, אכפת לך בבקשה להגיד לי שהחיים בלעדי נראים לך חסרי (לאחר שהיא מקבלת את המחמאה בעברית,היא פונה אליו שוב) 'סליחה, אכפת לך (היא מודה לו)- 'מרסי', (ואומרת לקהל)- "חשוב מאוד לדעת צרפתית בשביל (מורידה את המשקפיים וכך כשהיא עם הפנים לקהל היא מתחילה את הטקסט הבא, "אני נולדתי בפריס, ליד שער הניצחון ביום שמש תכול וצרפתי. אמא שלי אימא שלי לחצה ולחצה וכולם חיכו וחיכו, ואז החלטתי לי, למה לא? למה לא לצאת קודם יצא הראש הבריא שלי עם צוואר הברבור שלי, הכתפיים העדינות שלי והזרועות (מתחילה להאיץ) אחר כך יצא הטורסו ואחר כך(פאוזה) ... אחר כך... אחר כך באו מחיאות כפיים. כל 3000 הסטאז'רים הצרפתיים לרפואה כל בית החולים עמד ומחא לי כפיים", (קולה מתגבר), "צרפת כולה (נשארת בקיפאון,למשוך עוד קצת את רגע התהילה שנגמרה,ואז מנסה לחזור "אכפת לכם בבקשה למחוא לי כפיים?" (מחיאות כפיים מהקהל). "מרסי, מרסי" (קולה מרוגש ,עינייה עצומות-ידיה מנשקות את השפתיים
3.אז מה,מה אתה אומר עלי,איך אני נראית לך,?היית הולך לעשות איתי סיבוב לזכר (פאוזה קצרה וישר נכנסת לריכוך חווית הדחייה) אני מקווה שלא תעשה עניין מזה שאני נראית ככה נכון... ,יש לי קצת קמטים מסביב לעיניים,(הכחשת האמת,היא צעירה אך חווה את אבל זה בסך הכל השרירים שלא מחזיקים, נכון יש לי קצת חריצים סביב השפתיים, (מדגימה עם הידיים על הפנים ,ממשיכה לדבר מהר,מצד אחד שלא יגלה מצד שני והשפתיים האלה הולכות ונעשות דקות ובקושי מזכירות הצורה שלהן מפעם, אבל תראה את השיער שלי,(אפשרות להשתמש בפיאה שפתאום נשמטת מהמגע שלה ומתגלה ...השיער שלי החליד והתייבש ונשר למטה,(מכאן יש שינוי,היא נכנעת ,החרדות בעצם הכל נושר למטה,הגבות שלי צנחו על העפעפיים והעפעפיים המשיכו ליפול על (נימה של הרצאה מדעית שעליה היא קראה), ככה זה כשהגבה צונחת מתחת לעצם (פאוזה ממשיכה בנימת חקירה ומגע בפניה כדי להדגים) גם הלחיים שלי צנחו למטה ויצרו כאן (נוגעת בסנטר) הצטברות שומן בסנטר שהקהה את הזווית החדה של הלסת שלי. (שוב נימת הרצאה מלומדה) ככה זה,כשיש ירידה בריפוד השומני וכל הנוזלים שמחזיקים לי את העור מבפנים וכל הסיבים שמחזיקים אותו נשברים אחד אחד, העור שלי כאילו נפרד מהפנים ותאמין לי שהפרידה הזאת קשה. (נימה של השלמה עם אובדן השליטה) הצוואר שלי נשבר לחתיכות בשר כבדות וישנות,הבטן שלי מתפרקת,השדיים שלי נופלים, העצמות שלי מתרוקנות והלב כבר לא דופק כמו פעם. (תקווה מתעוררת) הכי מצחיק זה ,שפעם חשבתי שאני אקום בבוקר,אסתכל במראה שלי וזה יעלם, וקמתי בבוקר,הסתכלתי במראה וזה....נעלם,אבל...זה חזר עוד פעם...ו...שוב ונשאר והולך ונעשה יותר ויותר גרוע. המזל שלי שאני לא רואה כל כך טוב. (חוזרת לשדל את הגבר עם נימה של השלמה משולבת בגעגוע) אז אולי אני לא יכולה לעמוד שעה שלמה בגשם ולהתנשק ברחובות פריז שיכורה אבל אני עדיין יודעת לרקוד טנגו,הטנגו האחרון בפריז..... אני נולדתי בפריז ליד שער הניצחון
|