"הצלחתו רבת השנים של המחזה אנשים קשים היא תופעה מיוחדת בנוף הדרמה הישראלית המודרנית... המחזה קצר הישגים בינלאומיים מפתיעים... מחזה מקסים ורגיש, שעם השנים איכויותיו העמוקות רק הולכות ומתגלות, כמו יין טוב שהבשיל וספג את הארומה הנכונה של החבית בה אוחסן." 

שי בר-יעקוב, ידיעות אחרונות אינטרנט, 28.7.2000

"...אומר בפשטות: אהבתי את המחזה... טוב ליהנות מקומדיה עצובה זו המופיעה כהומורסקה, שאינה מתרפסת בפני הצופה על ידי סחיטת דמעות ועל ידי קומיותן הזולה של 'חוכמות' אשר נפוצו באחרונה על במותינו... המחבר פותח - באמצעות דמויותיו, פשטותן וזרותן גם יחד - בדו שיח עם הצופה, המשתתף בגורל האנשים שהלה מציג בפניו ללא כחל וסרק, טובל בהומור שפסימיותו נמוגה במציאות בימתית רוויית האמת."

ד"ר חיים גמזו, הארץ, יולי 1973

"היו שכינו את אנשים קשים מחזה ברנרי... מחזהו של בר יוסף חתום לפחות ביסוד אסתטי אחד שהוא ברנרי במובהק, והקרוי בפי ברנר עצמו בשם "הריאליות הסימבולית." נטילת החומרים מהמציאות הרוטטת אינה עוינת ממהותה את הדמיון היוצר."

ישראל גור, במה 87, 1981 

"אנשים קשים הוא מחזה ישראלי לא טיפוסי, ועל כן מקורי במובן הערכי של המילה... המחזה זוכה להעלאה מחודשת אחרי כמעט 15 שנה והשנים היטיבו עימו."

מיכאל הנדלזלץ, הארץ, 24.11.1987 (בעקבות הפקה שניה בהבימה)

"אחד מנכסיה הוודאיים של המחזאות הישראלית- באמינותן הבשר ודמית של דמויותיו כבאוזנו הקשבת של המחזאי לריתמוס של לשון הדיבור...:"

אליקים ירון, מעריב, 7.2000

"המחבר מעביר לנו לא רק ריאליזם פסיכולוגי אלא ערכים רוחניים, פילוסופיות חיים, וגם הומור יהודי אדיר ללא תחרות, והכל בתוך ביקורת עצמית פיוטית ובלשון אבסורד וירטואוזית..."

יאן מיכלסקי, ז'ורנל דה ברזיל, 29.10.1974

"המצב הוא אולי יהודי אבל כשמאיר-שמעון אומר לאחותו בשקט 'אנחנו בגלות, רחל-לאה' - הרי הוא מדבר על המצב האנושי של גלות ושל זרות..."

ג'ון פרידמן, מוסקבה טיימס, 8.5.1992

"גיבורים שרוצים לבלוע גרגרי רעל של אהבה אחרונה... אקזוטיקה רק כמאפיין. כל אופי - אינדיבידואלי, וביחד עם זה כולם נושאים גם מסכות של קומדיה עממית... וכך הם מתארים גם דחף לירי וגם לעג חריף... הומור מיוחד מאוד, לא של מצבים אלא של אופי."

מרינה ברלין, סמינה, פטרבורג, 2.4.1996

"מחזה שעולה לפעמים לרמה של משל תנ"כי ויורד לפעמים לרמה של מלודרמה אכזרית... יחס של טוב לב לגיבורים יחד עם אירוניה עצבנית... מאחורי האקסצנטריות מסתתר צער יומיומי ותקווה תמימה לנס... כאילו מדובר באורח חיים פשוט אבל הכל רועד ומתנדנד מאכזבות ומבדידות ומערגה אין קץ... כאבים כמו שריון אבל ברגע מסויים משתחררים, ופתאום בן אדם לפניך..."

יבגני סוקולינסקי, ערב של פטרבורג, 18.4.1996 

"את אנשים קשים בוורשה חייבים לראות כל אלה שרוצים לכתוב מחזות... וכמו שנאמר על הבמה 'לא רק ליהודים יש עצבים' - זה מחזה על כולם ולכולם..."

אננה שילר, שטאנדר מלודיך, 7.2.1996

"בר יוסף עושה את השימוש העמוק ביותר בקומדיה להשגת המטרה הרצינית מאוד של חדירה לחלקים האפלים של הנפש... הדיאלוג שלו מבריק ויש לו מגע של רב אמן."

ג'וסף פארל, הסקוטסמן, גלזגו 8.10.1998