מקווה

Posted filed under .


דרמה פסיכולוגית
דרמה קומית
נושא:
אהבה
אלימות
דת ואמונה
זוגיות
כפייה ומרד
מהפכנות
מוות
נפש האדם
פמיניזם
שחיתות

הטקסט ב: עב

המחזה “מקווה” מתרחש במקום המפגש החודשי של נשים השומרות על מצוות הטהרה.
שם, במקווה טהרה נרקמות מערכות יחסים מרתקות  החושפות סודות, שקרים,
מאוויים וגעגועים בחייהן של שמונה נשים. המחזה שופך אור על חייהן של נשים
חרדיות המעיזות להתמודד עם המציאות המורכבת בה הן חיות, המתנגשת לא אחת על
פני רצונותיהן.

“מקווה” עלתה לבמה ראשית כמחזה לקריאה בפסטיבל פותחים מסך של תיאטרון בית ליסין,
וכשנה לאחר מכן בהפקה מלאה על בימת תיאטרון בית לסין 2004-2009 בבימויו של מיכה לבינסון.

הדמויות

נשים: 8 גברים: סה"כ: 8
  • שושנה – כבת 55, בלנית ותיקה, אישה חרדית. יש לה בת חילונית שלומדת בבצלאל, ואמה חייבת להמשיך בעבודתה במקווה על מנת לפרנס אותה, זאת ללא ידיעתו של בעלה. היא מקפידה מאוד על ההלכה ועל המצוות
    שחייבים למלא במקווה. עם התפתחות המחזה יתחולל בה שינוי: מדמות שמשתיקה את
    עניין האלימות במשפחתה של חדוה היא שתעודד את כולן לסייע לחדוה ולצאת נגד משמרות הצניעות, המאיימים עליהן כי יוכרזו מורדות.
  • שירה – כבת 35, בלנית חדשה שהיא פחות חרדית ויותר מסורתית. היא
    בקיאה מאוד בהלכות הדת ובתכתיבים ההלכתיים, אך מתוך מקום של ידע היא מפקפקת
    בעריצותם של הגברים שואלת שאלות רבות. בואה למקווה הוא כורח, היות שקודמתה
    בתפקיד התאבדה
    ואיש לא רצה למלא את מקומה. היא מעין ‘אאוטסיידרית’ בקהילה הקטנה, ונאבקת
    למען מתן עזרה לנשים מכל גוני הקשת ובדרך אמפתית ותומכת. מעלילים עליה כי
    היא אישה מורדת, זאת כדי להפוך את דבריה ללא רלוונטיים. היא מסייעת לחדוה,
    מעוררת את כל הנשים לעשות חשבון נפש עצמי ולמעשה מניעה את העלילה.
  • הינדי – כבת 60, מטופחת ונראית צעירה מכפי גילה. היא חברתה
    הטובה של שושנה, אך אפילו שושנה אינה יודעת את סודה. היא מבקרת במקווה אף
    שמפאת גילה כבר פסקה נידתה. אך אין זה סודה היחיד: בנה, שנוצר בהפריית מבחנה,
    הוא מזרעו של איש אחר היות שלא הצליחה להיכנס להריון מבעלה במשך שנים
    ארוכות. בתחילת המחזה יחסה כלפי שירה, הבלנית החדשה, קשה במיוחד, גם מהחשש
    שתגלה את סוד גילה המבוגר וגם משום שהיא לא מהמקום. הינדי אף מעלילה עליה
    שנפגשה עם גבר בלילה, אחרי שראתה אותה נשארת לישון במקווה. גם היא, בסיום
    המחזה ולאחר שהיא חושפת את סודה ומגלה לכולן את האמת, יוצאת לעזרתה של
    חדוה.
  • תהילה – כלה צעירה המגיעה זו הפעם הראשונה למקווה בלילה שלפני חתונתה. היא חוששת מיחסי האישות, מנסה לבקש שלא יאשרו לה לממשם, וזאת על מנת לקבל ‘דחייה’. היא מבקשת עזרה, אך נענית בשלילה. היא אוהבת בחור אחר אך מתחתנת בשידוך.
    בהמשך היא מגיעה למקווה, מתארת את הכאב העצום שהיא חווה ולאחר מכן עוברת
    תהליך של הסתגרות, המביא לידי כך שמיחסים נעימים עם מיקי החילונית היא
    מתנערת ממנה ומעולמה. היא עוברת קשיים רבים ובסופו של דבר בוחרת לסיים את
    חייה במקווה.
  • חדוה – כבת 45, אישה מוכה הנשואה לפינחס – עסקן ציבור, בעל ממון ואיש בעל כוח פוליטי. היא מסתירה את עובדת היותה אישה מוכה, מתרצת את החבלות
    שעל גופה בכך שהיא נופלת, וסופגת את החיים הקשים שלה. במהלך ההצגה היא
    מחליטה לברוח בעזרתה של שירה לחברים של שירה, אך כשמשמרות הצניעות מגיעים
    אליהן ומאיימים עליהן היא מגיעה למקווה. שם היא מתלבטת אם לצאת, אף שבעלה
    שכנע את חברי היישוב כי היא חולה בנפשה, ולבסוף היא מחליטה להישאר ולהילחם
    על חייה ועל חיי בתה.
  • אלישבע – כבת 12, בתה השותקת של חדווה, היא אילמת
    מבחירה, זאת לאחר שבאחת הפעמים שאביה הכה את אמה היא יצאה נגדו והוא אמר
    לה שאם תגיד עוד מילה הוא יכה אותה. ומאז היא שותקת. שתיקתה מסמלת את
    השתיקה הכפויה על כל הנשים בעולם הזה, אולם היא זאת שפונה, בדרכה שלה,
    בתנועות ובמחוות, אל שירה ובעצם שוברת את קשר השתיקה, אף שהיא ממשיכה
    לשתוק. קולה נשמע רק כאשר היא צועקת את שמה של תהילה לאחר שהיא מגלה את
    גופתה צפה במי המקווה.
  • אסתי – כבת 35-40, אם לשישה ילדים, מצבה הכלכלי לא טוב, שושנה אף מוותרת לה על התשלום במקווה והיא גונבת כוסות מפלסטיק.
    מאמינה בכל ההלכות ומצייתת להן בלי עוררין. סולדת מכל מה שחדש או מהרצון
    לשינוי, היא הולכת אחרי העדר, גם כאשר שאר הנשים מחליטות לעזור לחדווה היא
    עושה זו מתוך הליכה אחרי מה ששושנה המשמשת לה מודל אומרת. רמת הערכיות שלה
    מוטלת בספק, היא נוטה להתלוצץ רבות על אף היותה חמורת סבר.
  • מיקי (מיכל) – זמרת חילונית המגיעה למקווה מתוך אינוס כיוון שבעלה התחזק מבחינה דתית והחליט שכל עוד לא תלך למקווה הוא לא יבוא עימה במגע מיני.
    בתחילה היא מאוד קולנית ובוטה, לבושה שונה במובהק ומוחצן, אבל בביקורה
    השני היא כבר מקפידה על לבוש צנוע יותר. היא בולטת בשונותה במקווה, היא
    מביטה בנשים ומעשיהן בצורה ביקורתית במיוחד, אינה בקיאה בנושאי ההלכה, ולא
    מודעת לנהלים הרבים. היא עוברת שינוי כאשר היא חוזרת לבגדיה המוחצנים
    בהמשך, כאשר היא מבינה שזה לא חלק מעולמה, ותומכת בתקווה אל מול משמרות
    הצניעות.

הפקות

בכורה

2004 / 8 / 11 תיאטרון בית ליסין בימוי: מיכה לבינסון


עוד בישראל

2015 – יידישפיל, במאי: מיכה לבינסון


הפקות בחו"ל

ארצות-הברית, הונגריה, מכסיקו, צ'כיה

Mexico, Teatro Orientación מקסיקו 2008
https://www.youtube.com/watch?v=2xhNIMcvJ1w

2008
Czech, Národní divadlo ve Stavovském divadle צ’כיה
https://www.youtube.com/watch?v=8J12PvqTDzs
https://www.youtube.com/watch?v=efv9T6jYTkI

Washington, Theater J וושינגטון 2010

Hungary הונגריה, בודפשט 2010
http://www.youtube.com/watch?v=4nO1O9ZlUEw

Slovakia, Divaldo Arena סלובקיה, ברטיסלבה 2010
https://www.youtube.com/watch?v=qYW6Iwf6aLs

Czech, Divadelní spolek Kroměříž צ’כיה 2011
https://www.youtube.com/watch?v=1kY7M04ZEYI

Hungary, Jászai theatre הונגריה 2015
https://www.youtube.com/watch?v=AJdiQlvmz2A

ביקורות

“כל אחת מהשחקניות יוצרת עולם מלא וכולן מפליאות כאנסמבל… סיפורים אישיים ודיאלוגים מרתקים ומרגשים עד שמעות…”  (הנדנזלץ “הארץ”)

http://www.haaretz.co.il/gallery/lastnight/.premium-1.2534628

“הצגה חזקה עם איכות לירית … וצוות שחקניות שעושה עבודה מצויינת… כדאי לראות” ( ידיעות אחרונות)

“זה מפליא למדי שהדר גלרון- מחזאית צעירה, יודעת לומר בבירור את מה שהיא חושבת, יודעת לתבל את המצבים הדרמטיים במינון נכון של הומור דק…” (מעריב)

 “מקווה” עלה לבמה ראשית כמחזה לקריאה בפסטיבל פותחים מסך של התיאטרון, כשנה לאחר מכן בהפקה מלאה על בימת תיאטרון בית לסין 2004-2009 בבימויו של מיכה לבינסון.

215838

Posted by & filed under .