דרמה
דרמה פסיכולוגית
דרמה תקופתית
מחזה דוקומנטרי
מחזה היסטורי
נושא:
אהבה
אמנות
הישרדות
השואה

הטקסט ב:

עב

אנגלית

en

המחזה “ללא כותרת (194418)” נכתב בעקבות תחקיר מעמיק סביב אומניות שיצרו במלחמת העולם השנייה. חלקן המשיכו באמנות שלהן לאחר המלחמה וחלקן לא שרדו, אולם המשותף לכולן היה שהאמנות נתנה להן ולסובבים כוח, משמעות ותקווה, ולחוות את האנושיות שלהם בעיצומה של דה-הומניזציה. בעולם כאוטי ובלתי צפוי עם הרבה רוע (כמו בימינו), ליצירתיות ולמחשבות שלנו יש השפעה על ליכולת ההישרדות שלנו.

מתוך סיפורים דוקומנטריים, נולדה דמותה של נלי – נערה שיצרה ופיסלה עם לחם בזמן המלחמה. נלי יצרה זרם חדש באמנות.

המחזה נפתח כאשר נלי, פמיניסטית מלאת הומור בת 96, נקראת לעלות לבמה לקבלת פרס מפעל חיים באומנויות. נלי יושבת באולם עם קהל הצופים ומובלת ע”י סדרנית.

המחזה מציג את סיפורה בצורה לא כרונולוגית דרך תחנות שונות בחייה – תשוקות, אהבות, אכזבות ויצירה אמנותית. המעבר בין זמנים מתבצע ע”י קירות ואלמנטים שזזים, המסמלים מצד אחד את חומות הגטו ומהצד השני את יצירות האמנות הייחודיות שלה. כל אלו ימלאו בהדרגתיות את הבמה (מצורפות תמונות בתחתית המחזה). המחזה מסתיים כשנלי בת ה-18 מובלת לבמה ע”י אישה – אותה שחקנית ששיחקה את הסדרנית בהתחלה. בשלב זה, אנו מתוודעים לכך שנלי מובלת אל מותה ע”י נאצית. למעשה, כל חוויות חייה שהוצגו עד כה, לא התרחשו. אלה היו מחשבותיה האחרונות לפני מותה. כל דמות בפוטנציאל של חיים שיכולה להיות לה, הן דמויות מחייה הנוכחיים, שהיא ראתה בעיני רוחה בעתיד אחר.

הפנטזיות של נלי מסמלות כ-6 מיליון סיפורי חיים שיכלו להשפיע ולשנות את פני המציאות. המוות של המין האנושי אינו מייצג רק מה שאנשים הספיקו לעשות בחייהם, אלא גם את מה שלא הזדמן להם לעשות, לאהוב, לחוות ולהשפיע. המחזה ממחיש את הכוח שיש ביצירה כדי לשמור על זהות, להניע, לטעת תקווה, לשרוד ולהמשיך להיות ולחיות.

אנשים מתים לא רק אחרי נשימתם האחרונה, אלא אחרי שנשכחים ע”י אחרים. בחרנו לעסוק בזכר השואה והגבורה דווקא עם מחזה מלא חיים, הומור ונקודת מבט של “מה היה קורה אילו”.

בנוסף, בתמונה שלפני הסוף, כשנלי ואהובה פיטר מתאחדים, היא בוחרת להעתיק את מגוריה לקיבוץ בעוטף. לצערינו, אנחנו כקהל כבר יודעים את העתיד לבוא (בניגוד לדמויות). הדבר מתייחס לרוטינה ש”ההיסטוריה חוזרת”.

העלילה ברובה היא חלום המתאר “מה היה קורה אם…” במהלכו ישנן התערבויות של סאונד אפקט שמסמלות את העולם האמיתי שבחוץ (1944 במחנה טרזין). התערבויות אלו נעשות באמצעות סאונד, תפאורה ותאורה.

סאונד- הבזקים לא צפויים שמסמלים את העולם האמיתי במחנה טרזין. (נביחות, צעדים, קולות,

חפירה וכו)

תאורה- באמצעותה יוצגו פלאשבקים מהחיים במחנה.

תפאורה- במהלך המחזה, מתהווה על הבמה יצירת האמנות של נלי, באמצעות פסלים, אלמנטים וקירות. כל אלו מייצגים את יצירת חייה. (מצורפות תמונות בתחתית המחזה)

אלמנטים אלו משתלבים לאחר מכן בקירות שעל הבמה ומתמזגים ליצירת האמנות של נלי.

*על מנת להשאיר חותם ותיעוד זמן, נלי כותבת על הקירות מכתבים לפיטר אהובה. (מצורף בקובץ)

*הטרנספורמציה של נלי לתקופות שונות בחייה, נעשית בצורה חשופה לעיני הקהל. למעט נלי המבוגרת שפגשנו בתמונת הפתיחה. לאחר מונולוג הזכייה שלה, היא מתיישבת בקהל לצפות. רק בתום המחזה, נבחין באמצעות ספוט תאורה שהכסא שלה ריק.

*ליהוק – חלק מהתפקידים מגולמים ע”י אותם שחקנים באופן מכוון. (לדוגמא, הסדרנית/אלגה-אוצרת וחברתה הטובה של נלי/נאצית שמובילה את נלי אל מותה).

כל הדמויות שנלי תפגוש במהלך המחזה (החלום) הן א.נשים שפגשה בזמן המלחמה.

ההצגה תעלה לראשונה ב-8 במאי 2025 בתיאטרון דורטמונד. הפרויקט זכה לתמיכת מכון גתה, משרד צפון ריין-וסטפליה וקרן רבינוביץ’ (בישראל) 

הערות

תפאורה – יצירות האמנות של נלי מתגלות על הבמה בהדרגתיות ומתגבשות לנגד עינינו.

נלי כותב מכתבים לפיטר אהובה (דמות שתלווה את נלי בהרבה מהתמונות במחזה ותופיע גם כן בגילאים שונים). היא כותבת לו על הקירות באמצעות פחם ובכך משאירה חותם לקיומה.

המעבר של נלי לתקופות שונות בחייה הינו חשוף לעיני הקהל.

ליהוק – חלק מהדמויות מגולמות במכוון ע”י אותםן שחקניםות ובסוף המחזה כולםן יעמדו כעדים.

בחורה עם פיסת בד – שיקוף של נלי במחנה טרזין. הבחורה היא אלטר אגו שלה ומחזיקה פיסת בד ששומרת על זהותה. נלי היא היחידה שיכולה לראות אותה. בתום המחזה, כשנלי צועדת אל מותה, היא מחזיקה את היצירה בידה ומקשרת בכך את הדמויות אחת לשניה.