במופע אינטליגנטי וכן יוסף משחזר את פרטי החקירה באמצעות מסמכים מקוריים, מזכרים שכתב בעצמו וחומרים שהותרו לפרסום — כמו חוות הדעת של הפרקליטות הצבאית — שאסף מאז סגירת התיק. (שירין פלח-סעב, הארץ)״הצורה של חקירה, והעובדה שהוא שם את עצמו, לא רק בביוגרפיה שלו אלא בגופו על הבמה ומשחזר חקירה באופן של חילופי תפקידים, מאפשרת לי, הצופה, להגיע לבד למסקנות, פותחת לי מרווחים לרפלקציה על המצב בלי לתקוע לי מזלג של אידיאולוגיות לתוך הגרון, אבל גם בלי להתחמק מלשאול את השאלות האמיתיות שצריך לשאול.״ המחזאית מאיה ערד יסעור, מתוך: ״הקיר החמישי״ עלון למחזאות ישראליתאי אפשר להפריד בין התוכן של ההצגה לבין הביטוי החזותי שלה. שני השחקנים מראיינים זה את זה, כשמקרן גדול משדר מאחוריהם, סביבם ועל גופיהם מסמכים מכל הסוגים –מפרוטוקולים בשחור לבן, דרך התפריט של בית הקפה ועד סימון של גופה. על הבמה מוצבים שולחן ארוך וכסאות של כתר. יוסף חלם על הכסאות האלה, ואחר כך נשיא גילתה שהם בעצם הופיעו באחת התמונות מביתו של קדיח'. התת-מודע של השניים פעל שעות נוספת בזמן העבודה, והתפרץ אל תוך היצירה. (יובל פלוטניק, YNET)ההצגה "פרט לכך, לא אירע דבר" היא הצגה חשובה. כלומר, הרבה הצגות הן חשובות, מבחינה ערכית, מוסרית, רגשית, חברתית, תרבותית וכו', אבל ההצגה הזאת היא חשובה בכך שהיא מעמידה מולנו מראה, וקשה להתבונן בה אך גם קשה להתעלם ממנה. (אביבה רוזן, מרתה יודעת)