זה הים הגדול /
יוסף בר-יוסף
מחזה בשתי מערכות
 | |
|
דרמה
נושא: הטקסט ב: 
עב
אנגלית
|
שנת 1950, מדינה שנולדה לא מכבר, חיים חדשים, תכניות, חלומות. תל-אביב, גם היא עוד צעירה, כולם נוהרים אליה מעולמות ישנים. האוויר מלא תשוקה לחידוש, לכוח, להצלחה ולאהבה. נוח ופנינה, זוג צעיר, מגיעים מירושלים של מאה שערים. הוא מתנפל על החופש, על אפשרויות ההצלחה, על התענוג ועל האהבה, גם האסורה, והיא עוד אחוזה בעולמה הישן. הוא צמא לאהבה, והיא אוהבת אותו. מולם זוג צעיר נוסף, מישה וריטה, שהגיעו מיערות הפרטיזנים של מלחמת העולם. הזוגות מתנגשים, מתערבבים, ואיתן דמויות נוספות, משפיעות ומושפעות ובכולן מאבק בין ישן וחדש, בין געגוע ותשוקה. ישנו גם הים הגדול, אליו נושאים כולם עיניהם, והוא מהלך על כולם קסם, גם כשאין מציל.
|
הדמויות |
נשים:5 גברים:7 סה"כ:12
נוח גרינוולד – עורך דין צעיר, חרדי שהתפקר פנינה – אשתו אסתר – אחותה יונה – אבא שלהן, חרדי מירושלים אפרים – שדכן צעיר מישה – נכה קטוע רגליים, מאירופה ריטה – אשתו. עליזה – שכנה מבוגרת הגבר – הבן שלה, איש מערכת הביטחון שמשתמש בדירה שלה האישה – אחת המזכירות שלו ג’קי – עוזר מלצר הרב – מספק קמיעות צעיר, בעל כלב בחוף הים |
תרגומים |
אנגלית, רוסית |
הפקות |
בכורה2007 התיאטרון הקאמרי של תל-אביב בימוי: דדי ברון
אירופה
,
רוסיה
|
ציטוטים |
נוח: פעם ראשונה בחיים שלך ואת – "הים, לא?", כאילו כלום. זה לא "הים..." זה "ה י ם". את פשוט עוד לא תופסת. הים, פה, מתחת לבית, קרוב כמו בירושלים מאצלנו אל האימא שלך. כמה צעדים, אפשר גם עם נעלי בית, גם עם הגאלעצ'עס, וזהו, "זה הים הגדול ורחב ידיים". את לא מבינה? כאילו... כאילו אריה מתחת הבית שלנו. פנינה: (צוחקת, קל, ההתלהבות שלו קוסמת לה) אריה... נוח: איזה דבר אחר אפשר לומר עליו? גם זה - לא, אי-אפשר להמשיל אותו לשום דבר. אפשר רק להיפך, להמשיל אליו. אפילו האבנים של בית המקדש, כשהמדרש רוצה לומר כמה הם יפים הוא אומר שהם כגלי הים. זה לא רק הים, זה כל מה שמאחוריו, אמריקה, אירופה, העולם, הכול פה, זה באוויר, זה... (אוחז בידה, מושיט אותה קדימה) תגעי, את מרגישה? פנינה: (מנסה לקחת את ידה בחזרה) לא, תן לי. נוח: למה? פנינה: הידיים שלי ערומות. נוח הידיים שלך ערומות? פנינה: כן. נוח: עוד יותר טוב. מה את מרגישה איתן, עם הידיים הערומות שלך? פנינה: את הידיים שלך. נוח: תעזבי עכשיו את הידיים שלי. תחשבי על הים, תרגישי אותו. הגודל הזה, הרחבות, החופש. כל הכחול הזה בלי סוף, שום הר בקצה, שום גדר, וגם שום אבא ואימא ומשפוחה שאומרים לך מה לעשות. רק להסתכל עליו וגם אצלי בפנים נהיה מין ים, הכול נפתח, מתפוצץ, מלא חשק לעשות, לתת, לקחת, לחטוף. פנינה: מה יש לקחת? רק מים, ובכלל מים עם מלח, שמעתי. נוח: שמעת? מים עם מלח? פנינה: כן, מים מלוחים, שום דבר יותר, אין כלום. נוח: זה העניין, אין כלום, בגלל זה יש הכול. כמו המקווה בלילה, ריק, אין כלום ובגלל זה מלא שדים ורוחות, לא? פנינה: זה משהו אחר. נוח: ודאי, פה זה אפשרויות. זה אוניות וזה עולים חדשים וסחורות ויבוא ויצוא. וזה עסקים וחוזים וכסף, הרבה כסף. אז זה גם גנבים ומועלים ובתי משפט. וזה הכול כתוב בתוך הים הזה כמו דגים. וגם כתוב בו שם של אחד נוח גרינוולד, א ירושלימדיקר ישיבה-בוֹחֶר, ובקרוב בימינו עורך דין תל אביבי מפורסם שיהיה לוויתן בתוך כל הדגה הזאת. זה נקרא הים, את מבינה? (פנינה מסתכלת בו, צוחקת, נהנית מהתלהבותו) נוח: את רואה? גם את מתחילה לשמוח. הים סוחף את כולם. את בכלל לא מסתכלת. מה? פנינה: אתה, איך שאתה שמח. נוח: את צריכה ללמוד ליהנות, פנינה, את צריכה ללמוד ליהנות. פנינה: אני נהנית ממך. נוח: לא רק ממני. העולם גדול. פנינה: אני נהנית ממך איך שאתה נהנה ממנו. נוח: יספיק לך אם אני אוכל ואשתה במקומך? את לא רק אישה, עזר כנגדי. העולם שלך כמו שהוא שלי. את מוכרחה ללמוד ליהנות מדברים, מה שיותר. זה נקרא להיות מודרני. |