האחות של נדב

Posted filed under כללי.


מונודרמה
נושא:
ארץ ישראל
יחסי הורים וילדים
מוות
מלחמה
משבר
משפחה
נעורים
נפש האדם

הטקסט ב:

עב

האחות של נדב- היא מונודרמה המסופרת מנקודת מבטה של נעמה- נערה מתבגרת שאחיה נהרג בפעילות צבאית. נעמה כמו כל נערה רגילה עסוקה בחיפוש זהות עצמית וקבלה חברתית המאפיינים את גיל ההתבגרות. 

משחק: גילי בית הלחמי/ גל (בן עזרא) בידרמן

הדמויות

נשים:1 גברים:0 סה"כ:1

הפקות

בכורה

2011 תאטרון המדיטק בימוי: יערה רשף נהור

מבקרים

 יהודה לפיאן, מבקר תרבות בית אביחי:

"אני חושב שההצגה "האחות של נדב" היא בין ההצגות הטובות שראיתי ובלי ספק החשובה מהן. השילוב בין המשחק המעולה לבין התוכן מיוחד במינו. נגעתן בנקודות הכי כואבות בלי פופוליזם ובלי לשחק על רגשי העצב כל הדרך. 

מדהים איך שבפחות משעה עברתי מסע אמיתי של בכי וצחוק, תהיות כאב ועצב כשהכל נעשה באופן מאוזן ובריא.

הצלחתן לגרום לקהל להבין שהגיבורים האמתיים בסיפור השכול הם לא רק הנופלים אלא גם המשפחה.

אתן מצליחות בזמן הקצוב הזה להכניס מבט מדויק לעולמם של המשפחות השכולות ואם בסוף ההצגה אומרת לכם אמא שכולה שדייקתם ושריגשתם אותה אז כל מילה מיותרת. (במשך דקות רבות לאחר ההצגה עמדו לא מעט צופים ודיברו על הנושא ועל ההצגה ).

סלחו לי על הדרמטיות אך זה לא "עוד הצגה טובה" בעיניי, זה הצגה חשובה מנשוא שכל אדם בישראל צריך לראות.

אני מקווה שכמה שיותר ישראלים יראו את ההצגה שלכן, יבכו ויצחקו ובעיקר יתמודדו עם השאלות הנוקבות שאתן מעלות.

ומעבר לכל החשיבות של הנושא בסדר היום הישראלי חשוב לציין שהצלחתן ליצור מוצר "מושלם" בעיניי, ואחרי שנה כמבקר תוכן בבית אביחי זו הפעם הראשונה שנתתי לאירוע ציון 10."

 

דר' שחר מרנין דיסטלפלד, אוצרת "הקומה העליונה" ורכזת חינוך, מרכז ההנצחה קרית טבעון:

"האחות של נדב היא לא רק הצגה מרגשת. גם אחרי שלוש צפיות היא מצליחה לגעת בדיוק במקומות החשופים שלנו, הישראלים, החיים את תרבות השכול וימי הזיכרון. מתוך הבנה מעמיקה של עולמם הרגשי של בני הנוער הצליחה הכותבת להעביר את הקשיים של אחות שכולה שאיבדה של אחיה כנערה, עם המציאות הבית-ספרית המתקשה להסתגל לתלמידה שהופכת פתאום "שכולה" ועם משפחה שמתפרקת  וצריכה לקום מהאובדן ולחזור לחיים נורמליים, לשגרה כלשהי.

ההצגה שופעת רגעים מצחיקים הלקוחים מהווי בני הנוער, רגעים כנים ואותנטיים של וידיים של נערה בת 16 שמחפשת את דרכה בין עצב תהומי לבין נעורים מתפרצים.

השחקנית גל בן עזרא נכנסה בכישרון רב לנעליה של נעמה."

 

איתי אילנאי, סופר, עיתונאי, ומבקר תאטרון:

"בתחילת ההצגה "האחות של נדב", מתקשה החתול של משפחת לפידות לזכור את שמה של הנערה המתבגרת המתגוררת עמו בבית. "נו זאתי, הגי'נג'ית", הוא מיילל ומתפנה בכדי ללקק את גבו.

גם חבריה לבית הספר מעדיפים שלא להבחין בנערה הג'ינג'ית ומתייחסים אליה רק בהקשר לאחיה, נדב לפידות, קצין הצנחנים הגיבור שנהרג בשכם. "זאת אחות של נדב", לוחש אחד מהם לחברו, ומסתלק מבויש מהמקום. המורים מאפשרים לה לצאת מהשיעור מתי שמתחשק לה, ופונים אליה תמיד בעדינות ובחשש. אפילו הוריה מתעלמים מקיומה ונותרים מסוגרים ורחוקים.

אבל לאחות של נדב יש שם – נעמה. בצירוף מקרים מוזר, אחיה נדב הוא שנתן לה את השם הזה כשבועיים לאחר שנולדה. אלא שמאז לכתו, נעמה מסתובבת בעולם אבודה. השם שהעניק לה אחיה המת התנדף ממנה יחד איתו. כלפי חוץ, כל אישיותה ורצונותיה התנדפו גם כן. עבור כולם היא "האחות של נדב", ותו לא.

מתחת למעטה השכול שנעטפה בו באל כורחה, מצויה נעמה עצמה. ככל נערה, היא משתוקקת להתנשק כבר עם מישהו (יש אפילו קנדידט – אורן בעל השיער הפרוע), אך לכל היותר זוכה ממנו ומהבנים האחרים למבטים של רחמים וצער. היא גם רוצה להיות יפה כמו חברתה הטובה טלי, לדעת להתלבש כמותה, לארח את החברות בביתה...

אלא שהחברות מסרבות לבוא. למה להן להיכנס לבית השקט, העצוב, שבו חדר אחד נותר תמיד סגור, וכשעל השולחן בפינה מוטלים עדיין מדיו של נדב כמצבה שאיש אינו מעז לגעת בה?

***

בניגוד לשמה, ההצגה "האחות של נדב" דווקא מפשיטה את גיבורתה מתואר האחות ומותירה אותה חשופה. החשיפה הזו נעשית בצורה כה אינטליגנטית וחדה, לעיתים קרובות ממש אכזרית, עד שהיא מסנוורת ממש. קשה, כואב (כואב פיזית, במקום הזה שמאחורי הראש שבו מיוצרות הדמעות), להביט בנעמה ללא תלבושת האחות. כל ייסוריה ובדידותה פורצים החוצה. היא נותרת לפנינו ערום ועריה.

תהליך ההתבגרות של נעמה, שנעשה בד בבד עם תהליך האבל על מות אחיה, נפרס כמלאכת מחשבת מול הצופים. ככל תהליך מסוג זה הוא מסורבל ורווי מפלות, אכזבות ותהיות. למזלנו, ההצגה אינה מותירה את התהליך הזה ללא סוף. לא בלי קושי, מצליחה נעמה גם להתבגר וגם להתגבר, עד כמה שניתן, על מותו של אחיה. היא רותמת לעזרתה את משפחתה, את חברותיה, את אורן עם השיער הפרוע. ביחד הם מצליחים להמשיך הלאה, מבלי לשכוח את נדב ומבלי לוותר עליו ועל עצמם.

"האחות של נדב" היא הצגה יוצאת במינה המביטה נוכחה בשכול ובעיקר באחים השכולים, אלו שנותרו למלא את החלל ולעיתים קרובות מוצאים עצמם בצד. כמו השכול היא עושה זאת בעוצמה, בצורה נוקבת שאינה נמנעת מלהכאיב. בכך היא מצליחה לגרום לצופים לגעת בשכול ממש, לחוש אותו, להזדהות ולו לרגע עם האחות של נדב, נעמה.

***

על אף שמדובר בהצגת יחיד, "האחות של נדב" כוללת מספר רב של דמויות. השחקנית גילי בית הלחמי מצליחה במיומנות לעבור מדמות לדמות כהרף עין, ולשרטט תמונה רחבה של עולמה של נעמה. לא לשווא זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר על תפקיד זה, במסגרת פסטיבל עכו 2013.

אך בעיקר, מצליחה בית הלחמי לצקת תוכן אל תוך דמותה של נעמה, ברגישות שדווקא אין בה רחמנות, אלא חמלה והבנה." 

ציטוטים

"כולם הגיעו לשבעה. ראו איך אימא מקיאה. איך סבתא מתעלפת. איך אבא מחבק את יונתן ונשבר. איך אני בוכה מלאה בנזלת. מה הפלא שאף אחד לא נמשך אליי?! הכול בגלל גילה. מטומטמת. נציגים בכל יום..."

Posted by & filed under כללי.