אחת זקנה

Posted filed under כללי.


מונודרמה
נושא:
זיקנה

הטקסט ב:

עב הטקסט ב::עב

מחזה יחיד שנכתב במיוחד עבור השחקנית ג’טה לוקה.
חנה שיינמן גיבורת המחזה, היא קשישה שעברה לגור בלחץ משפחתה בבית אבות השוכן מול בית ספר יסודי. חנה נמלטת אל אחת הכיתות ושם היא פורשת לפני הילדים את פרשת חייה, מנגנת איתם באקורדיון מתלבטת האם לאהוב שוב ואיך כדאי לחיות את הפרק החדש בחיים הקרוי “גיל הזהב”.

הדמויות

נשים:1 גברים:0 סה"כ:1

תרגומים

אנגלית

הפקות

בכורה

1982 התיאטרון העירוני חיפה בימוי: מייקל רוזנברג


עוד בישראל

 המחזה בוים בידי מייקל רוזנברג, במאי יהודי-אמריקאי שהביא לישראל את תפישת "חינוך באמצעות התיאטרון". המחזה הוצג במשך עשור שנים קודם בחיפה ואחר כך ברחבי הארץ.

מבקרים

זהו חינוך במובנו הטוב, זה שאפילו מבוגרים מפחדים להעביר לילדים, מפני שאינם יודעים כיצד. כאן עושה את זה ג'טה לוקה, שחקנית לא זקנה, אבל בהחלט לא צעירה, במעשה ששווה עיטור אומץ. המרחק בין התפקיד והזדהות נמחק לחלוטין.

קול חיפה, מגזין סופשבוע, 30 במרץ 1984
הילדים אהבו את הזקנה. הצגה מופלאה ומוצלחת.
ידיעות אחרונות 6 במאי 1985
אמת גדולה שנובעת ממעמקים נפשיים. הצגה שמביאה ליותר הבנה ואהדה לכל ה"אחדים הזקנים".
מעריב חיפה, 4 מאי 1984
רב חלקך בהצלחתה של הצגה מרשימה.
רבקה ארגמן, מפקחת על חינוך חברתי, משרד החינוך, 31 מאי 1984
ג'טה לוקה שובה את צופיה במשחק מעולה, בהצגת יחיד שמעבירה לילדים את עולמם של הזקנים. הצגה שכל לבה אומר שירה, ושחקנית שהיא הר געש מהלך על שתיים.
דבר, 20 יוני 1984

ציטוטים

הם אמרו לי בגאווה שהם השיגו בשבילי את החדר השקט ביותר. אבל גם שקט הוא מין רעש שיכול להחריש את האזניים. אתם מבינים? לא, אתם אולי לא מבינים בדיוק. ילד חי לו בתוך המולה שלא נפסקת אף פעם, אולי רק בשינה. הכל מסביבו קולות. אני זוכרת - לא שכחתי. אף אחד לא שוכח את עצמו ילד. גם אתם לא תשכחו. תספרו את זה להורים שלכם. הייתי רוצה שיהיה מין חוק כזה; חובה על כל אחד לזכור את עצמו ילד לפחות פעם ביום! אבל אני לא צריכה להתאמץ. כל מה שנשמר אצלי בזיכרון יש לו אפילו ריח. אני אולי מה שקוראים " אשה זקנה"- "זקנה!"... " זקנה קומי!"..."סליחה גיברת!" אני יכולה לראות בתוך העיניים שלהם איך הם רואים אותי. הם הראי שלי.

Posted by & filed under כללי.