הילדה שהיא בעצם מריצה

Posted filed under .

אוטו, המספר, מבקש להחיות את הילדה על מנת לרקום את סיפורה למשך יום אחד. הזמנים הם זמני פורענות, והסיפורים, מתוך גחמה של מודעות עצמית, נעשים סקפטיים לגבי טיבם שלהם עצמם, מטילים ספק במעשה העלילה ומתחילים להתרופף. העולם הוא העולם החדש, וכעת, ללא תמריץ תיאולוגי שיעודד אותם, ללא הסחות חיצוניות לכאורה, הם מתחילים לחפש את מהותם האמיתית ולשאול שאלה שאין חזרה ממנה – למה.

המלאכים מגיעים בכדי לפדות את הילדה מידיו של המספר בטרם הסיפור מתחיל, אפילו הם עצמם אינם מאמינים עוד בדחיית הקץ ומציעים לאוטו הצעה מוסרית – ליטול את נפשה של הילדה היום במקום מחר וכך לשמור על תמימותה העשויה ללא דופי. אך אוטו, מצידו, מסרב בתוקף. הוא מחזיק בסיבותיו שלו ואינו מוכן להרפות מן הסיפור, אף לא לקול הפצרתם נושאת ההזהרה של המלאכים.

והנה הילדה, המתעוררת לחיים, מאמתת את חשדותיו של המספר. היא טומנת לו קשיים ומאלצת אותו לעמוד על המשמר.  דחף חזק וקשה לריסון מניע אותה, למצוא את זהותה האמיתית ולפתור את חידת הימצאותה במקום זר. היא מסרבת בכל תוקף לקבל את תפקידה המוכתב – להיות ילדה-סבלת, הנושאת עוברים ושבים על גבה ממקום למקום, ילדה שהיא בעצם מריצה. 

אך אמנם תנאי המציאות מקשים עליה, כאשר היא נעשית לכלי בידי דמויות רבות העושות בה כבשלהן, בתוך עולם שחוקי התנהגותו נוראים ומשונים. בעור שיניה היא מנסה להיחלץ ולהשיב רוחה בפתחים הצרים היחידים שהסביבה מתירה לה. בעוד אוטו, מצידו, מגייס את מיטב תחבולותיו על מנת למנוע ממנה לממש את צפונות ליבה ולחבל בסיפור ההולך ונרקם.