ביקורת הארץ

מאת: צבי גורן

בין שני עולמות – אשמים בגורלם

משחקה של שרה פון שוורצה בתפקיד רות הוא מלאכת מחשבת של חיבור בין אישיותה הפרטית לאישיותה כשחקנית, כשהיא כועסת, כשהיא לועגת, כשהיא פוחדת מכל צלצול טלפון מהארץ, וכשהיא מתרככת ומתפייסת. היא כתבה לעצמה תפקיד מצוין ואיכות המשחק שלה מעמיד אותו כאחד משיאי 20 שנותיה על הבמה"
סיפורה האישי של שרה פון שוורצה הופך בידיה להצגה שהיא מסע טעון של חשבון נפש
אוטוביוגרפיה כמחזה
זה פרץ ממנה, כדברי השחקנית שרה פון שוורצה, ב"בום" אחרי שנשאלה מדוע איננה כותבת מחזה על חייה שלה. וזה דרש תעוזה וכשרון להעלות מנבכי העבר שלה ושל בני משפחתה את סיפור האשמה הרודפת את גרמניה ואינה מרפה גם בדור השלישי. והכל מתוך נקודת מבטה של מי שגדלה כישראלית, ונושאת בעצמה רגשות מורכבים ביחס למתחולל כאן. פון שוורצה נולדה במינכן להורים גרמנים פרוטסטנטים שהתגיירו ואחר כך עלו לישראל. כפי שרומז שם המשפחה אביה גרשון (דיטר) פון שוורצה הוא בן למשפחת אצולה גרמנית, והוא צייר ואדריכל שלימד בטכניון בחיפה ובאקדמיה לאמנויות בירושלים. כעשור שנים אחרי עלייתם חזר אביה לגרמניה עם אחיה. שרה ואמה אסתר (ביאטה) נקלטו טוב יותר, ושתיהן – אמה כמתרגמת מעברית לגרמנית ולהפך – חיו את תודעת הכפילות הלאומית שלהן והמרקם הייחודי הנובע מכך. לאחר סיום לימודיה בתיכון עירוני ה' בתל אביב ובתום שירותה הצבאי עשתה שרה את ההסבה שלה לתחום התאטרון, ומאז סיום לימודיה בבית צבי נקלטה היטב כשחקנית מצליחה בתאטרון הרפרטוארי, תחילהבהבימה ובבמות אחרות, ומאז 1999 בקאמרי, ובשנים האחרונות גם בתמונע. "בין שני עולמות" הוא המחזה הראשון שלה, ואם לשפוט על פי איכות הטקסט, הבהירות, עוצמת הדיאלוגים והיכולת לעצב דמויות ולחדור לתוך הנפש הייחודית של כל אחת מהן – וכל זאת בשתי השפות שלה – ניתן להעריך ולצפות להמשך הדרך החדשה הזאת. הבמאי הגרמני מנפרד לאנגר שקרא את המחזה בשלבים מוקדמים התלהב ושכנע אתSchauspielbunen in Stuttgart ואת תאטרון הקאמרי להעלות אותו בהפקה משותפת, דו-לשונית, עם שרה פון שוורצה עצמה בתפקיד רות. עתה, לאחר שהועלתה בהצלחה בשטוטגארט, היא נחתה בתל אביב עם שינוי אחד – כאן משחק אלי גורנשטיין את האב. את סבינה משחקת שם וכאן קורנליה הייזה.
גיור ובריחה
עלילת המחזה מתארת לילה אחד במינכן, שנפתח כאשר צעירה חודרת לתוך דירה עמוסת צילומים של אירועים יהודיים. כאשר בעלי המקום מגיעים מתברר כי ה"פורצת" – וזה בדיוק מה שימשיך ויאפיין אותה – היא רות, שברחה מישראל אל אביה, שאותו לא ראתה עשר שנים. כפי שמעיד עליה שמה, רות היא גיורת וכפי שמתגלה בהמשך היא הגיעה לישראל עם הוריה הגרמניים, שהתגיירו מתוך תחושת הזדהות עם גורל העם היהודי ורגשי אשמה על פשעי גרמניה. האב לא החזיק מעמד בארץ החדשה וחזר למינכן שבה הוא פועל כצלם של הקהילה היהודית, וחי עם סבינה שהיא עו"ד, ובעברה נרשם גם פרק לסבי. הופעתה של רות מטלטלת את האיזון של בני הזוג כאשר האורחת הבלתי צפויה משגרת לעברם חצים מחודדים החושפים, זה אחר זה, שאלות נוקבות של זהות, גלויה או מוסתרת, רגשי אשמה אישית או קולקטיבית, יחסי הורים וילדיהם, וגוונים לוהטים של מנטליות ישראלית כנגד הגרמנית. במהלך העימותים מתבררים עניינים מהעבר האפל של סביהם של האב ושל סבינה, ואחר כך גם נחשפות נסיבות עזיבתו של האב בעקבות מלחמת לבנון הראשונה, ונסיבות בריחתה של רות, שהייתה עוזרת צלם-עיתונות בשטחים הכבושים. העימות המשולש ביניהם נע כחומר נפץ מצד לצד, עד לסיום המחבר את השלושה בתודעה שסבינה היא המייצגת אותה בבהירות רבה.
מהעבר אל ההווה
לאנגר ביים את ההצגה בהבנה מצוינת של האנרגיות השונות המתוארות במחזה, והשלושה נעים בטבעיות בתוך שתי השפות, התרגום לגרמנית הוא של אסתר פון שוורצה, ואיתמר לוריא התקין אותו יחד עם הטקסט העברי לכתוביות המוקרנות בתוך התפאורה, שפאול לרכבאומר עיצב כחדר אורחים רחב ידיים, הנראה כגלריה של צילומים (של יובל נאדל). במהלך הדברים גם מוקרן על התפאורה כולה סרט וידאו המתייחס לעבודתה של רות, שצילמו וערכו יאן קרלסון ואיתמר לוריא. אלי גורנשטיין מצליח לעצב את דמותו של אברהם, אביה של רות, בקווים מעודנים מאוד של הטלטלה הרגשית שהוא עובר, והוא נוגע ללב בתיאור גילוי העבר של סבו ובהחלטתו להתגייר, ובעיקר בהחייאת החוויה הקשה שלו בלבנון. קורנליה הייזה מצוינת כסבינה, שמנקודת מבטה היא שק החבטות של רות, שלכאורה מאיימת על הזוגיות שלה עם אברהם. היא יהירה אך נפתחת אל המתרחש ובהדרגה הופכת את העלבון לכוח, ואת האשמה ביחס לעברו של סבה האהוב לתחנת מעבר אל ההווה החדש. משחקה של שרה פון שוורצה בתפקיד רות הוא מלאכת מחשבת של חיבור בין אישיותה הפרטית לאישיותה כשחקנית, כשהיא כועסת, כשהיא לועגת, כשהיא פוחדת מכל צלצול טלפון מהארץ, וכשהיא מתרככת ומתפייסת. היא כתבה לעצמה תפקיד מצוין ואיכות המשחק שלה מעמיד אותו כאחד משיאי 20 שנותיה על הבמה.

"בין שני עולמות", כמחזה וכהצגה, מביא התבוננות אמיצה וחשובה במרקם הכפול של אשמה ותיקון המאפיינים את הקשר היהודי-גרמני המעוצב עתה על ידי הדור השלישי.



[From Haaretz, 18/12/2012]

Complex, Revealing, Beautiful

Michael Handelsaltz



An important part of In Between is biographical. The playwright, Sara von Schwarze, was born German and brought to Israel as a child by her German parents, both of whom converted to Judaism. Her father subsequently returned to Germany where he lives as a Jew with his non-Jewish wife. This is the same human-family composition of the characters in the play.

Part of the play is fictional: the protagonist, who is significantly named Ruth (the first Jewish convert), flees from Israel to her father and his wife and unburdens the tangle of her life onto them – as an Israeli photographer working in the Occupied Territories, she feels doubly guilty as an Israeli, a German, a Jew, and a woman, and seeks relief and salvation from her father, with whom she is angry and in need.

This is a bilingual German-Hebrew production, a collaboration between the Cameri Theatre and the Schauspielbühnen in Stuttgart, and if ever there was a justified German-Israeli coproduction (and there are many), then this is the one.

Although the fictional part adds complexity to what is already complex in any case, the play benefits from the fact that Von Schwarze plays the lead role in German and Hebrew. Above all this is her story, it is she who was condemned to the complexity of her fate, and it is she who has managed to contain and express it in a well-crafted play (perhaps too well-crafted, especially at its conclusion).

As a member of the audience, I was fascinated by the personal story unfolding before me, with its personal and national complexity, at the center of which is a sense of guilt that is more powerful than the person, and comes with their origins and history. The three characters in the play are complex, multidimensional, and each of them is treated fairly, allowing all of them to be attacked as well as to present their case.

In some respects, Cornelia Heyse, a Schauspielbühnen company actress, is also the audience’s representative, for the layers of the plot are revealed to her just as they are revealed to the audience. As the “German” representative, she brings – with honesty and sincerity – the pragmatic attitude whereby life in the present takes precedence over the traumas of the past, and is also its hope. Eli Gorenstein as the father, supposedly the villain, manages to imbue the character with humanity and gain the audience’s sympathy.

And this is no easy feat in face of the forcefulness of Von Schwarze as herself: exposed, vulnerable, beautiful, bold, unpredictable, and inspiring love. This is her evening – with director Manfred Langner, and designer Paul Lerchbaumer – because with courage, honesty, and anguish she has turned the painful wound of her life, and to a great extent ours too, into an independent work of art. Thank you, Sara.

[From Yedioth Ahronoth, 18/12/2012]
Roots in the Air
Shai Bar Yaakov
In Between by Sara von Schwarze, directed by Manfred Langner. A Cameri Theatre and Stuttgart Schauspielbühnen Coproduction
Actress Sara von Schwarze’s first play is a realistic, bilingual (Hebrew-German) drama based on her own unique biography: the daughter of German parents who converted to Judaism and decided to immigrate to Israel, and passed onto their children the burden of split identity resulting from this kind of choice.
The daughter’s dilemma is presented in the play by means of a nighttime confrontation with her father who abandoned his family and decided to return to Germany, where he lives and works as a photographer specializing in taking pictures at traditional Jewish ceremonies, even though he himself no longer lives as a religious Jew, and cohabits with a non-Jewish German woman who does not know the whole truth about his strange past. In just ninety minutes of heated confrontation Von Schwarze manages to raise an array of weighty issues, such as Holocaust remembrance, Germany’s guilt, fear of bringing children into the world, ritual circumcision, feminism, as well as Palestinians, Occupied Territories, and even a little gay-lesbian issues to top it all off.
There is something a little strained in this dense mixture that seems to be trying to force in virtually every political issue under the sun, but to the credit of the writing it should be said that Von Schwarze manages to build three interesting and complex characters, each of whom is given the opportunity to reveal their own difficult life choices. Above all, it is a play based on convincing performances by the three excellent actors – Von Schwarze, Eli Gorenstein, and Cornelia Heyse – who under the guidance of director Manfred Langner shift effortlessly between the two languages and manage to create the sense of a joint search for solid ground on which to build a reality not poisoned by history, a reality that is not based on roots floating in the air.

Critical Acclaim in Germany

“Sara von Schwarze gives a powerful performance, endowing the character with vulnerability and fear… The plot is surprising… The play touches upon incisive questions, including current political issues.” (Jüdische Allgemeine)

“The tension builds up between the characters by means of the clever dialogues, which are skillfully presented and performed by the three actors, as more and more details are revealed.” (Kultur)

“As an Israeli playwright, Sara is unrestrained, fearless, and points an accusing finger at difficult subjects like the Holocaust and politics.” (Die Wanderbühne) 

ביקורות וכתבות נוספות ישלחו לפי דרישה.

More critics and articles will be send on demand.